עמילואידוזיס בכליות

הכליה היא האיבר המעורב ביותר בעמילואידוזיס ראשונית – AL.
המחלה עלולה לפגוע בכל מדורי הכליה אך בדרך כלל הפגיעה היא באזור המסנן של הכליה. 

תסמינים

ריבוי חלבון בשתן הוא הביטוי השכיח ביותר למעורבות כלייתית עד למצב של חוסר בחלבון בדם בעיקר באלבומין שהוא חלבון הדם המרכזי. תופעה נוספת ומשנית היא הבצקות ברגליים.

עליה ברמות הקראטינין בדם (אי ספיקה כלייתית) תהיה מוגברת רק בשלבים מתקדמים. ללא טיפול הדבר יביא לדיאליזה. בסריקה על קולית (אולטרסאונד) הכליות לרוב תהיינה בגודל תקין ולעיתים גדולות מהרגיל (בניגוד לאי ספיקת כליות כרונית מסיבות אחרות בה הכליות לרוב קטנות בהדמיה).

אובדן חלבון אלבומין בשתן, מופיע באופן נפוץ בשל פגיעה כלייתית משנית עקב סכרת ויתר לחץ דם. במקרים אלו תהיה גם פגיעה ברשתית העין האופיינית למחלות אלו (רטינופתיה עינית).  בנוכחות מחלות רקע אלו, העדר של רטינופתיה יגרום לחיפוש סיבות אחרות לאלבומינוריה, כעמילואידוזיס.

חשיבות הגילוי מוקדם

בדומה לפגיעה הלבבית, גילוי מוקדם חשוב ביותר.

באמצעות טיפול יעיל ניתן למנוע החמרה בתפקוד הכלייתי או צורך בדיאליזה, ולשפר ואף לרפא את אובדן החלבון בשתן. בשונה מאובדן חלבון מסכרת למשל, לתרופות מסוג חוסמי אנגיוטנסין אין ערך רב, ואם קיימת פגיעה לבבית או עצבית זה אף עלול להחמיר את מצב החולה.